מקור תמונה / מקור תמונה / תמונות Getty
דבר מוזר קרה לבירה לאגר כתוצאה מרנסנס הבירה המלאכה. חנונים בירה, עם זאת שלא בכוונה, תייגו בירה לאגר כבירה גרועה. יש לי אפילו כמה חברים שלמרות שהם מנסים להניא אותם, הם מסרבים אפילו לשתות לאגר מכיוון שלדבריהם כל הלגר הוא בירה גרועה. (הסגנון ההגיוני הבא לעמדה זו יכול להיות שכל הבעלים הם בירה טובה ואני יכול להעיד שזה בהחלט לא המקרה!)
אז התשובה הקצרה לשאלה זו היא כן. כל הפגרים לא רעים.
אני לא בטוח מאיפה התחילה החשיבה הזו למרות שקל לשער. כאשר בירה מלאכה החלה להתפרץ, שוק הבירה היה עמוס בסגנון בירה אחד בלבד, לאגר חיוור. הילד הממזר הזה של פילזנר הגיע בשלוש קטגוריות בסיסיות: זול, אמצע טווח ופרימיום. לרוב הוא נרקח בתירס או באורז כדי לחתוך את גופה ואת הטעם של הבירה. בין אם זה היה בתגובה לדרישות השוק ובין אם מדובר בטקטיקות חיסכון בעלויות, שבוצעו על ידי תאגידי מבשלות אובססיביים ברווח, התוצאה הייתה זהה. ענף הבירה הפך למירוץ לתחתית כאשר מבשלים גדולים התחרו על מנת לחלוט את הבירה העדינה והמאוזנת ביותר שאפשר. זוכרים מבשלה אחת עם קמפיין מודעות שהבטיחה שהבירה שלהם תסלק את פני הבירה המרה?
כאשר מבשלות המלאכה המקוריות החלו לייצר את הבירה שלהם, הם פעלו לעתים קרובות עם התקציבים הקטנים ביותר ולחץ להפוך את הבירה במהירות האפשרית כדי לשלם את החשבונות. אייל מסתובב הרבה יותר מהר מאשר לאגר ובדרך כלל קל יותר לחלוט נכון. אם כן, הבירות הראשונות שנברחו על ידי חלוצי הבירה הללו נטו להיות חינניות, ובכך נמתחו הגבול בין לאגר חיוור לאייל.
התשובה עשויה גם להיות בהשוואה בין לאגר לאייל. אם כבר מדברים במונחים הרחבים ביותר, לבירה יש יותר טעם, ארומה ואופי מאשר לאגר. כאשר החטא המקורי של ענף הבירה היה בכך שהוא מבוסס על סגנון שנועד להיות בעל הרמות הנמוכות ביותר האפשריות של שלושת המאפיינים הללו, קל לראות כיצד המצב כולו נתן לאגר שם רע.
עם זאת זה קרה, לא נכון לצבוע את כל הלאגר בעזרת מברשת הבירה הרעה. יש שם הרבה סגנונות טעימים של לאגר שבוודאי שווה לבחון אותם.
