תמונות גיבור / תמונות גטי
קיימות מספר רב של נתונים סטטיסטיים, מחקרים ועובדות אודות זוגות משותפים, ורבים נוטים להסיק כי אלה המשותפים בסיכון גבוה יותר לגירושין. עם זאת, שיתוף פעולה עשוי להיות נכון עבור אנשים מסוימים בנסיבות הנכונות.
על בני הזוג להתבונן בעובדות - ובמיתוסים - להיות באותו עמוד מדוע הם רוצים לחיות יחד ומה הציפיות שלהם לכך. התבונן במחקר ובמידע שיעזרו לזוגות לבחור את הבחירה הטובה ביותר לעצמם ולעתידם.
תוצאות מבטיחות
נראה כי לזוגות החיים יחד יש את התוצאות המוצלחות ביותר כאשר הם כבר התחייבו זה לזה בצורה ברורה. ההחלטה לגור יחד עם האחר המשמעותי שלך תלויה בשניכם כזוג.
העריכו את המוטיבציה שלכם לחיות יחד. האם זה פשוט מתוך נוחות? האם זה לבלות יותר זמן יחד? אינך בטוח בקשר ומעוניין לקבל החלטה מושכלת יותר? או האם זו הקדמה לנישואין?
- אם מגורים משותפים מוגבלים לבן זוגו העתידי של אדם ויש תוכניות להתחתן, אין סיכון מוגבר לגירושין. בארה"ב זוגות משותפים הלומדים קורסים או ייעוץ לפני לידה אינם בסיכון גבוה יותר לגירושין.
אפקט אינרציה
זוגות מאורסים צריכים להיות מודעים לאפקט האינרציה. זה נוטה להיות קשה יותר להתפרק בגלל ההשקעה הגדולה שלך בזוגיות לאורך זמן. מה שקורה הוא שבני זוג שבכלל לא היו מתחתנים סוג של מחליקים לאט לאט לנישואים. אלה שגרים יחד עם מטרת הנישואין אינם בסיכון, רק אלה ללא כיוון ברור לגבי מחויבות.
החלקה לעומת החלטה להתחתן
חלק מהזוגות מחליקים פחות במצפון למחויבות גדולה לזוגיות בעוד שאחרים מקבלים החלטות יותר מהורהרות ומכוונות. הזוגות שעושים את האחרונים מסתדרים טוב יותר בטווח הרחוק.
ההחלטה הבלתי מכוונת לחדור לנישואין, כמו למשל אחרי שגרה יחד, היא המקום בו אחד מבני הזוג או שניהם מוצאים את עצמם מסכימים לקשור את הקשר מכיוון שהנישואים נראים כמו הצעד ההגיוני הבא. לעיתים קרובות זו דרך לא חכמה לבצע את מה שאמור להיות התחייבות לכל החיים כמו נישואים.
כשילדים מעורבים
ילדים שנולדו להורים משותפים רואים את הוריהם מתפרקים לעיתים קרובות יותר מאשר ילדים שנולדו להורים נשואים. באופן זה, היוולדות למשפחה משותפת מציבה את הבמה לחוסר יציבות מאוחר יותר, ונראה שילדים שנולדו להורים משותפים חווים מחסור מתמשך ברווחה פסיכולוגית. מצד שני, נראה שמשפחות משותפות יציבות עם שני הורים ביולוגיים מציעות לרבים מאותם יתרונות בריאותיים, קוגניטיביים והתנהגותיים שמספקות משפחות הורות ביולוגיות נשואות.
על פי המרכז הלאומי לחקר משפחה ונישואין:
מגורים משותפים הפכו לנתיב טיפוסי להיווצרות משפחות בארצות הברית. חלקם של אמריקאים צעירים ובינוניים, שעבדו יחד, הוכפל ב 25- השנים האחרונות. כיום הרוב המכריע (66 אחוז) מהזוגות הנשואים התגוררו יחד לפני שהם הולכים במעבר. בשנת 2013 חיו כ -5 מיליון (או 7 אחוזים) מהילדים במשפחות הורים משותפות. בגיל 12, 40 אחוז מהילדים בילו זמן מה עם הורים ששהו במשותף.
עובדות
- מגורים משותפים נחשבים לחוצים יותר מלהיות נשואים. רק למעלה מ- 50 אחוז מהזוגות המשותפים הראשונים להתחתן אי פעם. בארצות הברית ובבריטניה, זוגות שגרים יחד הם בסיכון גדול יותר לגירושין מאשר לזוגות שאינם משותפים. בבחינת מערכות יחסים, זוגות שחיו יחד לפני הנישואין נטו להתגרש בשלב מוקדם של נישואיהם. אם הנישואין שלהם נמשכים שבע שנים, אז הסיכון שלהם להתגרש זהה לזוגות שלא התגוררו במשותף לפני הנישואין. לזוגות מגורים היה שיעור הפרדה פי חמש מהזוגות הנשואים ושיעור פיוס שהיה שליש מזה של הזוגות הנשואים לזוגות מגורים יש סיכוי גבוה יותר לחוות בגידה. בהשוואה לאלה המתכננים להינשא, לאחד מאותם מגורים יש איכות יחסים ירודה יותר. הם נוטים להיות יותר לחימה ואלימות ופחות דיווחו על אושר. בהשוואה לאנשים שהיו נשואים או לא נשואים ואינם חיים במשותף, נשים וגברים משותפים היו בעלי סיכוי גבוה יותר ללא תעודת בגרות או GED. זוגות תושבים מרוויחים פחות כסף והם פחות עשירים לעומת בני גילם הנשואים בהמשך החיים. בהשוואה לאנשים נשואים, לאנשים משותפים יש רמות גבוהות יותר של דיכאון והתעללות בסמים.
