דיאנה מילר / גטי אימג'ס
פודינג בקר וציר פודינג יורקשייר מוכר ברחבי העולם כמנה בריטית מסורתית, אך ההיסטוריה של פודינג יורקשייר אפופה מסתורין, ומקורו כמעט ולא ידוע. אין ציורי מערות, הירוגליפים, ועד כה איש לא חשף צלחת פודינג רומאית יורקשייר הקבורה מתחת לרחובות יורק. ייתכן שהפודינג הובא לחופים על ידי כל אחד מהצבאות הפולשים לאורך המאות, אך למרבה הצער, עדות לכך טרם התגלתה.
מה שנמצא, עם זאת, הם מתכונים, כולל אחד שראשיתו בשנות האלפיים המוקדמות. בסך הכל הם דומים במובן הבסיסי ביותר, אך ישנם כמה הבדלים מעניינים.
היסטוריה של פודינג
מתכון הפודינג של יורקשייר הראשון שהוקלט לראשונה הופיע בספר שנקרא The Duty Duty of a Woman בשנת 1737 והוא היה רשום "פודינג נוטף". הזילוף נובע מבשר צלוי. במתכון נכתב: "הכינו בלילה טובה באשר לפנקייקים. הכניסו אותה לתבנית חמה על האש עם מעט חמאה כדי לטגן מעט את התחתית, ואז הניחו את התבנית והבלילה מתחת לכתף של כבש במקום מחבת נוטפת, מרעידה אותה לעיתים קרובות ליד הידית והיא תהיה קלה ומלוחה, ומתאימה לתפוס כשמספיק הרשע שלך; ואז הפוך אותה לכלי, ותגיש אותו חם."
המתכון המוקלט הבא השיק את הפודינג המוזר מעדן מקומי למנה המועדפת על בריטניה. זה הופיע ב"אמנות הבישול ", Made Plain and Easy מאת חנה גלאסה בשנת 1747. גלאס היה אחד מסופרי האוכל המפורסמים ביותר באותה תקופה, והפופולריות של ספרה הפיצה את מילת פודינג יורקשייר. "זה פודינג טוב מאוד. הרוטב של הבשר אוכל אותו היטב", קובע גלאס. הוראה שונה במקצת במתכון שלה היא "לשים את התבנית שלך מתחת לבשר שלך, ולתת לטפטף לצנוח על הפודינג, וחום האש יבוא אליו, כדי להפוך אותו לחום עדין."
המתכון של הגברת ביטון
הגברת ביטון הייתה אולי סופרת האוכל המפורסמת ביותר של בריטניה במאה ה -19, אך המתכון שלה משנת 1866 השמיט את אחד הכללים הבסיסיים להכנת פודינג יורקשייר: הצורך בתנור הכי חם שאפשר. המתכון היה שגוי גם בהנחיית הטבחית לאפות את הפודינג במשך שעה לפני שהניח אותו מתחת לבשר. אנשי יורקשייר מאשימים את טעותה במוצאו הדרומי.
היסטוריה מודרנית
פודינג יורקשייר שרד את המלחמות של המאה העשרים כמו גם את קיצוב המזון של שנות ה -40 וה -50, והפליג דרך שנות ה -60 המתנדנדות. עם קצב קצב החיים המודרניים ויותר נשים עבדו מחוץ לבית, הבישול בבית החל לרדת. עליית אוכל הנוחות והארוחות המוכנות לקראת סוף המאה הקודמת הציגה את המצאת הפודינגים הראשונים מיורקשייר מיוצר מסחרית עם השקת המותג מבוסס הדודה בסי מיורקשייר בשנת 1995.
תקנים משותפים
בשנת 2007, חברת הפרלמנט של וייל מיורק, אן מקינטוש, התמודדה על מנת שניתן יהיה לקבל פודינג יורקשייר אותו מעמד מוגן כמו שמפניה צרפתית או גבינת פטה יוונית. "תושבי יורקשייר גאים בצדק ובאופן עז ב פודינג יורקשייר, " אמרה. "זה משהו שמוקיר ומושלם מזה מאות שנים ביורקשייר."
באותה תקופה נחשב הפודינג יורקשייר למונח גנרי מדי, אך הדבר לא הפריע לדודה בסי ושני יצרני הפודינג האחרים (בתמיכת קבוצת המזון האזורית יורקשייר והומבר) לנסות עוד ניסיון למעמד המוגן. מובן שהדבר עורר דאגה לכל מי שמחוץ ליורקשייר שעושה את הפודינגים באופן מסחרי, מכיוון שאולי יצטרכו לשנות את שמם של מוצרי הפודינג בסגנון יורקשייר.
פודינג היום
כיום פודינג יורקשייר פופולרי כתמיד, בין אם הוא מבושל בבית, נאכל באלפי המסעדות ברחבי בריטניה המגיש ארוחת צהריים יום ראשון מסורתית, או נרכש בסופרמרקט. בכל יום ראשון נתון, הגולים והבריטים ברחבי אירופה מתמודדים עם פודינג יורקשייר, ובאוסטרליה, ניו זילנד וקנדה פודינג הוא עדיין חלק גדול מתרבות האוכל. בדיוק מדוע התערובת הפשוטה הזו של קמח, ביצים, חלב ומלח קיבלה מקום בלב הקולינריה של אומה ופיתחה מוניטין עולמי היא תעלומה שרבים ניסו לפתור, אך טרם השיבה. אולי זה פשוט בגלל שהפודינג של יורקשייר טעים מאוד.
